התקף זעם על הרצפה בסופר מרגיש ככישלון הורי, אבל הוא בעצם חלק צפוי מההתפתחות בגיל הזה. הילד עוד לומד להתמודד עם תסכול ורגשות גדולים בתוך גוף קטן, והנה כמה דברים שעוזרים לעבור את זה.
זה נורמלי
בגיל שנתיים שלוש עוד אין כלים לוויסות רגשי, וההתפרצות היא ביטוי של תסכול ולא של פינוק. זה עוזר לזכור את זה ברגע עצמו.
לתת מילים לרגש
לומר בקול שאתם רואים שהוא כועס או מאוכזב עוזר לו לחבר בין מה שהוא מרגיש למילים. עם הזמן זה בונה ויסות.
להישאר רגועים: ילד בהתקף ניזון מהעוצמה של המבוגר, ונוכחות שקטה, גם בשתיקה, מרגיעה יותר מהטפה או צעקה.
עקביות בגבולות
אם אמרתם לא, כדאי להחזיק בזה. כניעה באמצע התקף מלמדת שהתקף הוא הדרך להשיג דברים.
למנוע מראש
רעב, עייפות ורעש הם דלק להתפרצויות. תזמון של קניות וטיולים סביב שנת הצהריים חוסך הרבה.
מתי להתייעץ
אם ההתפרצויות קיצוניות מאוד, פוגעניות או לא פוסקות, שווה להתייעץ עם רופא ילדים או גורם התפתחותי.
איזו טקטיקה עבדה לכם דווקא ברגע האמת?
נכתב על ידי צוות רבוז